מהם שברי מאמץ?
בעקבות הגדילה המשמעותית במספר האנשים העוסקים בספורט, ניתן לראות עלייה בשכיחות הופעת שברי מאמץ.
שבר מאמץ (stress fracture) הנו שבר לא שלם בעצם, הנגרם כתוצאה מהפעלת עומס יתר על העצם לאורך זמן. ברוב המקרים, שברי מאמץ נוצרים כתגובה לעומסים חוזרניים (כמו קפיצות חוזרות או ריצה למרחקים ארוכים), בהם נוצר מצב של שחיקה של העצם. שבר מאמץ שונה משברים אחרים, בכך שהוא איננו נגרם כתוצאה מפגיעה טראומתית וחד פעמית בעצם. שברים מסוג זה מתרחשים בעיקר בעצמות הגפיים התחתונות הנושאות משקל כמו עצם השוק, עצמות המסרק בכף הרגל ולעיתים רחוקות גם עצם הירך. שברי מאמץ עלולים להיווצר לא רק בגלל עומס יתר, אלא גם במצבים המאופיינים בעצמות חלשות, כמו אצל חולים באוסטיאופורוזיס. מחלה זו מתאפיינת בירידה קבועה של צפיפות העצם אשר גורמת לה להיות דקה וחלשה יותר. אצל חולים אלו אף מאמץ קל או בינוני עלול לגרום לשברי מאמץ.
הגורמים לשברי מאמץ
- עליה חדה ברמת הפעילות הגופנית – במקרים רבים, מופיעים שברי מאמץ בעקבות שינוי מהיר או פתאומי באורח החיים, המשתנה ממצב של חוסר פעילות גופנית, למצב של שגרת אימונים אינטנסיבית. דוגמה שכיחה לכך היא גיוס לצבא, ימי גיבוש ליחידות מובחרות, או הגברה מוגזמת בעוצמה ובתדירות האימון גופני.
- מגדר – נשים בעלות מחזור חודשי לא סדיר או שסובלות מהעדר ווסת, בעלות סיכון גבוה יותר להיווצרות שברי מאמץ
- משטח הפעילות הגופנית – שברי מאמץ שכיחים יותר אצל העוסקים בענפי ספורט המתבצעים על גבי משטחים קשיחים כמו כדורסל או טניס. עם זאת, התופעה רווחת גם בקרב רקדנים, בקרב מתעמלים, בקרב העוסקים בכושר קרבי כהכנה לצבא (ובחיילים בכלל).
- אנטומיה של כף הרגל – אנשים הסובלים מכף רגל שטוחה במיוחד (פלטפוס) או מקשת כף רגל גבוהה במיוחד נמצאים בסיכון יתר להיווצרות שברי מאמץ, ופרט שבר מאמץ בכף הרגל.
- חסרים תזונתיים – נמצא קשר ישיר בין חוסר בויטמין D ובסידן, לבין הסיכון לפתח שברי מאמץ.
כיצד לזהות שברי מאמץ?
סימפטומים של שברי מאמץ כוללים:
- נפיחות מקומית באיזור השבר.
- כאב חד
- רגישות למגע בנקודה מסויימת.
- כאב ונפיחות שגוברים עם ביצוע פעילות גופנית ופוחתים בזמן מנוחה.
- כאב המתחיל מוקדם יותר ויותר ככל שהאימונים נמשכים.
- כאב שמורגש גם במנוחה ככל שעומס היתר על העצמות הפגועות נמשך.
תחילה, יתכנו סימפטומים קלים עד כדי בלתי מורגשים, אך יש לשים לב לכול כאב בזמן פעילות. טיפול עצמי עם תחילת הסימפטומים יכול למנוע החמרה של שברי המאמץ.
איך לרפא שברי מאמץ?
הטיפול בשברי מאמץ משתנה ותלוי בחומרתם, במיקום השברים ובאילוצים כמו המהירות בה נדרש המטופל לשוב לפעילות. ישנם מספר סוגי טיפול בשברי מאמץ, הכוללים אלמנטים שונים כגון:
- טיפול עצמי – מרכיב חשוב בטיפול הוא זמן מספק להחלמה של העצם. לעיתים ידרשו מספר חודשי החלמה ואף יותר. טיפול עצמי בשברי מאמץ כולל:
- מנוחה.
- קירור המקום.
- חזרה הדרגתית לפעילות.
- טיפול תרופתי – ניתן להשתמש בתרופות שמכילות פאראצטמול (אקמול, דקסמול) לשיכוך הכאב. ישנם מחקרים, לפיהם נטילת תרופות כמו איבופרופן (אדוויל, נורופן) ונפרוקסן עלולה לפגוע בתהליך ההחלמה של העצם ולכן הן אינן מומלצות במקרה זה.
- שימוש באביזרים – לעתים יומלץ על שימוש בקביים או בסד מיוחד על מנת למנוע נשיאת משקל על הרגל הפגועה. במקרים קשים במיוחד עשוי הרופא לאסור לחלוטין כל דריכה ואף לגבס את הרגל למטרת קיבוע.
- ניתוח – אף שזה אינו טיפול שכיח, סוגים מסוימים של שברי מאמץ עלולים לחייב ניתוח על מנת להבטיח החלמה מלאה, בפרט כאשר מדובר בשברים באזורים בעלי אספקת דם מועטה.’
איך למנוע שברי מאמץ?
שברי מאמץ ניתנים למניעה במידה ותנקטו את הצעדים הבאים העשויים למזער את הסיכויים שלכם לסבול משברי מאמץ:
- ביצוע שינויים בהדרגה – במידה ורוצים לבצע שינוי באינטנסיביות האימון הגופני או להתחיל להתאמן לראשונה, יש לבצע זאת בהדרגה ובמשקלים נמוכים.
- שימוש בנעליים מתאימות – יש לוודא שנעלי ההתעמלות מתאימות למבנה כף הרגל ולסוג הפעילות שרוצים לבצע. במקרה של קשת כף רגל שטוחה או גבוהה במיוחד, מומלץ לרכוש נעלי התעמלות אורתופדיות התואמות את מבנה כף הרגל.
- העדפת אימון משולב – מומלץ לשלב ולגוון את סוג האימון ולכלול בו תרגילים בעומסים משתנים על מנת להימנע מעומס חוזר ונשנה על שריר מסוים בגוף.
- הקפדה על תזונה מתאימה – יש לוודא שהתפריט היומי כולל כמות מספקת של סידן וכן רכיבים תזונתיים נוספים המסייעים לשמור על חוזק העצמות.
